החלטה בתיק ת"א 001495/04

בפני בקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה ו/או מחמת שיהוי בהגשתה ו/או מחמת היעדר יריבות בין הצדדים, בהתאם לתקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקסד"א").

הקדמה:

1.         התובעים, הינם בעלים רשומים במושע, בחלקים שונים ובלתי מסוימים, של כ- 66% מכל אחת שתי חלקות קרקע המצויות בתחום השיפוט של הנתבעת (להלן: "המבקשת"). בשנת 1991 הוחתמו חלק מהתובעים על הסכם לפיו יועברו מרצון וללא תמורה 52% מהזכויות בחלקות הקרקע לטובת צרכי ציבור בכפוף לחוק, אם וכאשר יופשרו החלקות לבנייה.

לאחר הפשרת הקרקע ושינוי יעודה, פורסמה תוכנית מתאר לפיה יופקעו חלקות התובעים. התובעים גילו כי בניגוד להסכם לפיו כל השטח ישמש לצרכי ציבור, לגבי חלק מהחלקות קמה לנתבעת אפשרות לשנות את יעוד הקרקע למטרות מגורים ולמכור את המגרשים לאנשים פרטיים. בפועל, החלה הנתבעת בשנת 1997, למכור את הקרקע לאנשים פרטיים לצורך בנייה צמודת קרקע.

התובעים מבקשים מבית המשפט לקבוע כי ההסכם שנחתם בין הצדדים לפיו יועברו לנתבעת חלק מזכויות התובעים במקרקעין אינו מאפשר לנתבעת למכור את המקרקעין לאנשים פרטיים. עוד מבוקש ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת להמשיך ולמכור מגרשים לבניה אלא אם כן ישולמו לתובעים חלקם היחסי בשווי המגרשים שנמכרו ורישום בעלותם היחסית ביתרת המקרקעין.

2.         הנתבעת עותרת לסילוק התובענה נגדה על הסף והיא נסמכת על שלוש טענות עיקריות:

א.         היעדר יריבות - המבקשת טוענת כי הסמכות להפקיע קרקע אינה נתונה בידיה כי אם בידי הועדה המקומית לתכנון ובנייה שבתחומה מצויים המקרקעין, ועל כן הטענות צריכות להיטען כנגד הועדה המקומית לתכנון ובנייה - "שרונים".

ב.         התיישנות - נטען כי עילת התובענה נולדה ביום בו פורסמה תוכנית האיחוד והחלוקה, וכי מאז פרסום התוכנית ועד להגשת התביעה חלפו למעלה משבע שנים, ועל כן התיישנה התביעה.

ג.          שיהוי - נטען כי התובעים לא התנגדו לתוכניות כפי שפורסמו על ידי הנתבעת עד למועד הגשת התביעה ומשעשו כן לאחר שהנתבעת פעלה לקידום התוכנית ומכרה את המגרשים נשוא כתב התביעה, הגשת התביעה משנה את מצבה של הנתבעת לרעה.

דיון:

3.         הדין החל על בקשה לדחיה על הסף קבוע בתקנה 101 לתקסד"א שזו לשונה:

"101. דחיה על הסף [106] (תיקון תשנ"ו)

(א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

 (1) מעשה בית דין;

(2) חוסר סמכות;

(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.

(ב) לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית המשפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט."

בית המשפט מוסמך לדחות תובענה בהתאם לתקנה 101 לתקסד"א. מטרת התקנה היא לדחות על הסף תובענה שאפילו אם תתברר עד תומה לא תוכל להביא לתובע את הסעד המבוקש.

הלכה פסוקה היא כי בית המשפט ינקוט במשנה זהירות בטרם תידחה תביעה, ומקום שקיימת אפשרות, אפילו אם היא קלושה שהתביעה תתקבל והתובע יזכה בסעד המבוקש, לא יורה בית המשפט על דחיית התובענה. בהיות זכות הגישה לערכאות זכות חוקתית, רווחת הדיעה בפסיקה כי יש להיעתר לבקשות לסילוק על הסף במשורה. יפים לעניין זה דבר כב' השופט שמגר בע"א 693/83, שמעון שמש נ' רשם המקרקעין ו-2 אח', פ"ד מ(2), 668: